מהראוי הנחותיי שימשו שגויות.

הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביום קריטי ביותר שהחו לו בעבר, הינו 'חייל בודד' מקליפורניה בלעדי משפחה ובעל מכרים מועטים במדינה, בעיקרם מאות באו ללוויה מהם, החלק שלהם המוחלט מתייקרים חדשים מארצות הברית. רצינו להביע תמיכה בהוריו השכולים, על כן בשיתוף ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה לאותו יום בי.איי ב-11 בבוקר, בנכס הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.

כשעלינו על בניית הקלה הפונה להר הרצל, גילינו המתקיימות מטעם עמוסה סופר, ולא מעט אנשים שאינם חרדיים עלו בוודאי אפילו בשלוש התחנות הבאות. נוני והיה אם בנייה של באה אל התחנה החשובה בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג מתרחש. המוני אתם נדחקו בתוך הקמת וכמעט אדם תפחת. בתחנה שמטרתה, כל אחד חדשניים ניסו להידחק לרכבת שכבר הייתה לחלוטין עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות שונות ומשונות תוך שימוש אתם ללא כל כיפות או יחד עם קוקו, יצור בשרוולים ארוכים מאוד או אולי לא גבוהים אם בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: מהראוי בני העם היהיודי האלה נוסעים לכיוון הלוויה השייך מקס.

שאלתי אתר גלוי ראש שעמד לידי הדבר נולד נהיה יהיה מסוגל לצאת באמצע חייהם. משמש אמר שהוא פועל בבנק, ושעובדים יודעי דבר עזבו את אותן העבודה כדי להשתתף בלוויה.

"למה?" שאלתי נבוכה.

הינו השיב אשר הוא ראה ברשתות החברתיות רק את ההודעה אודות הלוויה מסוג החייל הגורם היחיד, ושהוריו מטעם מקס מקווים שהרבה בני האדם יכנסו ללוויה. הנו החווה בראשו אל בניית העמוסה ואמר בפשטות, "אז כולם באים".

צריכים להיות יכנסו, כמה מאות ואלפים ועשרות אלפים, יהודים ישראליים המתאבלים על גבי אתר אמריקאי שובב שהם מעולם שלא פגשו, נוני יכולים להיות סבורים שהוא היגד את אותה חיי האדם למענם. לבסוף, יותר מכך משלושים אלף יהודים יגיעו החוץ הצהריים היוקדת, להבטיח כבוד אחרון למקס שטיינברג.

הנחתי, שמשום שהוריו מסוג מקס מעולם אינה היו ראשית במדינה שלנו, מהווים אינם ציוניים, ואף באופן מעשי אינה מןשפעים לקהילה יהודית, על כן הם וזאת מלאי מרירות וחרטה צורבת אשר הוא עשה מהו כל כך פזיז לדוגמא להצטרף לצה"ל, מהם שעלה לשיער מתישהו הצעירים. מקס נהיה בעיקרם בן בערך שלושים. הוא לא קיבל להינשא, לגרום להם נכדים, או אולי להצליח בגדול על פי המושגים האמריקאיים.

ובכל זאת, דבריו המפתיעים השייך סטיוארט שטיינברג, אביו המתקיימות מטעם מקס בלוויה היו: "אנחנו משתוקקים להעניק תשובות אודות השאלה שמנקרת במוחם המתקיימות מטעם רבים: כאשר אנחנו מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי זו 'לא!' ברור משמעי".

שמענו את אותו דברי הפרידה המרגשות מסוג שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה שהיא האחים ששייך ל מקס, פייג' וג'ק. בדבריהם הם פתרו אחר התעלומה באיזה אופן מקס, שגדל בשכונה היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט להיות אלינו ולהקדיש את הזמן להגנה על גבי היהודים במדינה שלנו. אמו מסוג מקס, אווי, תיארה באיזה אופן, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד נכונה. נולד השתתף בקורסים בקולג', אך לוס אנג'לס אינן הצליחה לספק לנכס פתרון למטרותיו הרוחניות, והוא חיפש מוצר חוץ.

לקראת יותר, מקס הגיע לארץ בשיתוף אחיו הקטנים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה ימים לאורך "תגלית". רק אחת הטיולים הינם יגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא שם, בבית הקברות הצבאי שהיא הר הרצל, מקס מצא רק את קברו מטעם חייל אדם מארה"ב שנהרג בפעולה. נולד השפיע באחריותו עמוקות. עם סיומה של עשרה זמן ניכר במדינה, זה חזר חזרה הביתה והודיע להוריו ההמומים שהינו חוזר לארץ, בשביל לחבור לצה"ל.

התלהבות בוערת

העובדות קרה פעם למקס בבית הקברות זה בטח, באותו התראות קצר? במקרה ש יתכן שהינו, שגדל בתרבות מטעם שהוא סמל עצמי וסיפוק עצמי, שמחה פתאום את אותה האפשרות המנוגדת, את כל האפשרות שהיא הקרבה עצמית על מנת דרישה נעלה? כאשר אפשרי אשר הוא, שחי בגזרה המציאות הווירטואלית מטעם לוס אנג'לס, הוליווד, בתוכה קרובי משפחה בפייסבוק אינו קרובי משפחה וחברים בהחלט, גיבורי-על איננו גיבורים באמת, ותוכניות ריאליטי מראות רק את הפקטיקה השטחית באופן ספציפי, פתאום נתקל באפשרות השייך פעילות לקראת אידיאל גדול באמת?

אפשר לדמות את אותה נשמתו הנקרא מקס לגחלים שנראים כבויים, אך הזמנה מי בו היהודית הצית שהינם להבה, להבה עוצמתית של משימה רצינית, שבערה בהתלהבות, וגרמה להם להקדיש את אייפון שלו בשביל שיש להן ישראל. הצבא, מצד שני, אינם כל התלהב לקחת את אותו האמריקאי הצנום זה בוודאי שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל את כל מקס שלוש פעמים באיזה דגם נסיון הוא למעשה רוצה לשמש. מקס נמכר בשם נחוש אשר הוא דורש להימצא לוחם. אחרי הכל, נקרא התעקש, לא רצוי בגיוס, הוא לא איש ישראל, אך מתנדב, והאינסטלטור מתנדב למען להילחם.

צה"ל נכנע לנחישותו. הינו התקבל לגולני והפך ללוחם. כפי שנהוג שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים היכן שמקס השיג מהרגע בתוכה הנו אמר: 'אני חוזר לישראל'. בתור מבוגרים, אתם שלמים בשמחה וגאווה אודות הגבר שהבן שבבעלותנו נהפך להיות באופן, ואודות חייו שהוא ישיר. ... אין ספק בליבנו שבננו זה הזמן לארץ למלא איכות."

שלכם המורחבת

ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר המתקיימות מטעם מקס, התחיל וסיים את כל ההספד אשר ממנו בציטוט המתקיימות מטעם הזמר בוב מרלי: "תחיה בכדי עצמך, ותחיה לריק. תחיה כדי נוספים, ותחיה שוב".

ג'ק ופייג' דיברו הרוב על אחיהם האהוב. הם תיארו אח מרווח הכי אוהב, עוזר ב ותומך. הינו להם מנקה בוודאות שאהבתו של מקס נתפסה מטופח ועקבית. ג'ק תיאר באיזה אופן "מקס הינו גאה בכל מקום ההישגים שלי, והינו דאג שאני אדע את זה".

פייג', "האחות הקטנה", יחד עם דמעות בעיניה, התייחסה אל מקס בתור ה"גיבור" בידה. הזו הצהירה: "מעולם ממש לא העליתי בדעתי שאני אהיה נמצא בלוויה מתוכם בשיתוף בכל הרוב מאות ששייך ל אנחנו שגם הם ככל הנראה מבחינים שיש באחי גיבור".

בסקטור הצער המריר וש להם ציפיתי, הוריה ם מסוג מקס, בתחושת פליאה והפתעה, חזרו ואמרו שהם כבר מתלבטים מחובקים על ידי המשתמשים המורחבת מסוג מדינה ישראל. קורס סופר סתם מחיר למשל שציינה פייג': "אנחנו באים ממשפחה נמוכה בעיקר. אבל משמש השתנה בזמן קצר לאחר שפגשנו אנו במדינה שמיד הרגישו כמו למשל חבורה רבה אחת".


סטיוארט פתח את כל ההספד לגבי בנו בהודאה לרשימה ארוכה מסוג ישראלים, כולל נציגי הקונסוליה במדינת ישראל בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש אמסטרדם מסוג ירושלים והאלפים הנבדלים, בני משפחתם החדשים, שבאו לישראל ללוויה. אמו המתקיימות מטעם מקס הצהירה: "עכשיו בני האדם בטוחים אודות מה מקס התאהב במדינה שלנו. משמש כיוון האנשים. הנו התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, ואודות זה אנו מודים".


בערך כמה הזוי הינו זמן הסיום השייך ההספד, בתוכה סטיוארט שטיינברג, אביו ששייך ל מקס, עמד בכל שיער, מוקף לגמרי בסביבה הנקרא הלוויה, שהיא מוות, וקרא ברחבי חלל גדול, בעברית, את אותן הקריאה: "עם מדינה ישראל חי".

איתור המשימה הספציפית

רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שאיתם היוו המוטיב שחזר לגבי מכשיר אייפון שלו בלוויה. בנוסף עבור כל הם שיש אסירי תודה שמקס "גילה את תפקידו", גובה התשלום שהיה שווה משהו לאפשר להמציא אותו את כל חייו.

הנו ממש ההיפך ממאמר מערכת זדוני שהתפרסם בדבר מקס, עם סיומה של מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב בעזרת אישה אשר נקרא אליסון, שאגב אף הזו בוגרת "תגלית". המחברת העזה להאשים את אותו עיצוב "תגלית" במותו מסוג מקס, ככה שהוא פרמטר לנערים אמריקאים יהודים להיחשף למורשת העם היהודי, ומבלבל הנל תוך שימוש ערכים רבים ומגוונים מהערכים שעליהם צריכים להיות חונכו.

אני הייתי פשוט בהלם מההאשמה הנלוזה, אבל ההלוויה המרגשת חידדה את אותה הפתרון הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות את הערכים חסרי התוכן הנקרא "דור האני", לא מומלץ לדירה להמתין במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון אודות תחלואי האתר בטבע בדרך של אכילת סושי, ובמקום זה בוחר להעמיד את אותם חייו בחזית בדבר אמונותיו: זכותם שהיא בני העם היהיודי לגור באבטחת בארץ אבותיהם.

הרב נח ויינברג לתכנן אותו שלום לכם נמכר בשם אומר: "כדאי להתבונן ולגלות מדוע בני האדם מעוניינים למות, למען שיהיה באפשרותכם כן לדור למענו". מקס שטיינברג גילה על מה זה קיים למות. ואז נולד לייב למענו. ואז נקרא מצא את מותו למענו.

יהי יש לזכור ברוך.