הייתי נושאת עמי אך סיפור אחד אודותיו: שהוא סיכל שוד אלים בבנק בו עבד, ונורה בזרועו. מאז עד ל תם ימיו בבנק, היתה תחבורה מטעם הבנק אוספת את המקום בכלל בוקר בביתו ומחזירה אודותיו חזרה הביתה בסוף חייו. נולד כל דבר. ותמונה.


תמונה הנקרא סַבָּא־רַבָּא ארתור אודות כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה מהם ברחבי אירופה. הנו יושב במרכז שולחן בבית קפה, לבוש המתאים חליפה.

התמונה צולמה מתישהו לסיום שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, או שלא בסמוך טריק. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבור המעוניינים שֶׁוִּינָה מסוג שנות ה-1930 היתה כה הוגנת בשנאת יהודים, אפילו היהודים עצמם הפנימו את אותם התחושות השליליות האלה.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את כל התמונה

עירית פריז וינה הודיעה בתקופה האחרונה בדבר הקמת "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה מטעם בירת אוסטריה. האנדרטה נודעה פרי רוחו הנקרא ניצול השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להסתיר את הדירה ואת אחותו, עבור ששולחו למחנה השמדה. עם תום השואה השתנ קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה אחת פעל לטובת הקמת האנדרטה לפניכם, בו זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי רק את שמותיהם ששייך ל למעלה מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו ידי הנאצים. באתר השייך האנדרטה יש עלינו מנוע איתור, אותה מסוגלים אזרחים לחפש אחר קרובי משפחה וחברים אבודים.

ועל ידי כך, עם תום עבודה תקינים שבהם לא ידעתי איך יצא להם, זמנים ספורות באתר האנדרטה מסרו עבורנו את כל השדר שמשפחתי ייחלה להם.

ארתור אלט הוא למעשה ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע בתוכה צריכה יותר לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותן הכתובת במפות מנועי החיפוש מצאתי במדינה בנין נכסי נדל"ן חלל גדול ומרשים. ב-26 באוקטובר, 1941, בתקופת הפרויקט השייך האנדרטה, משוגר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. שם נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו השייך סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה אזור מאסטרטגיה שתוכננה תקופה, לחסל את כל הקהילה היהודית המשגשגת ששייך ל וינה, ולערוך ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לגרש את אותם היהודים מכול רחבי אירופה.

רק בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, בשיתוף אדולף היטלר. שיראך התלונן אודות זה שחשוב "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות להעיף את אותם יהודי העיר. היטלר אישר את אותן תכניתו יחד עם אי אלו שבועות.

משני בתי עיתון וינאיים מקומיים - אוניברסיטאות יהודי ובית ספר בסיסי בעזרת מועצת סטודנטים יהודיים רצינית - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהודי. ב-1938 מעבר אדולף אייכמן בְּוִינָה את כל "הלשכה המרכזית להגירת יהודים", שהיתה אחראית בעניין גילוי יהודים וגירושם. כל יהודי הורשה לקחת עמו משא במשקל חמישים ק"ג, ואלה כללו נוסף על כך התכשירים של מיטה.

לפני 80 שנה, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהודי הראשונים מוינה אל השתנ מותם הכמעט־ודאי בפולין. ראשית נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות פרטיות. או מהרה מסתיימת הפרוטה מכיסם השייך בני העם היהיודי העקורים, והם נאלצו להסתמך על ארגונים צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח ה-1 מוינה, יעקב אנגל, תיאר את מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות כמו אלה ... קיימים שולחן לסופר סתם . אי אפשר לתאר בכל את אותו האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות בנושא הדעת...". הוא הוסיף ותיאר הדבר הוא וחבריו המגורשים מוינה עמדו מול מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. הוא היווה אחד מ-40,000 בני העם היהיודי שנשלחו לחדר בשנים 1941 ו-1942. אלה הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - יותר משליש מאוכלוסיית תל אביב - שהוחזקו בגטו על ידי גדרות תיל וסיורי תופסים נאצים. יותר מזה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו וגם יכולים להיות ללודז' ונכלאו אותה. תמו ימי הביצוע הנכבדה בבנק; מעתה הינו סבי העצום לעובד כפיה בגטו.

שטחו הנקרא גטו לודז' עמד על אודות כ-2.5 קמ"ר. הבניינים היו שעבר זמנם וברובם שלא היתה מערכת אינסטלציה. שמונה או גם עשרה כל אחד גרו באזור האדם. אינן שיש לדירה מספיק כיבוד, של מים או בנזין, ושאינם נהיה לאיפה לפַנות פסולת ושפכים.

"תנאי המחיה בגטו שיש איומים", נאמר בשטח 'מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע אינם שיש איננו מים זורמים ואין זה טכני ביוב. עבודת פרך, צפיפות ורעב שימשו מיוחדים דומיננטיים של היום בו. די הרבה המכריע מסוג דרי הגטו עמל במפעלים גרמניים תמורת מנות־אוכל דלות רק. יותר מכך מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו כתוצאה ישירה הנקרא ארגון המחיה הקשים בגטו".


הינם אינו מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט או לעצב רשימות ששייך ל מגורשים", נאמר בענף, "וכשהגישה זוהי כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם ילדים צעירים, זקנים וחולים - בתקופת פעולות הגירוש".


גטו לודז' ייחשב גטו "לדוגמה", אותה הוכיחו יהודים את אותו "ערכם" שיטה מגיע כפיים. למעלה מ-100 בתי חרושת - נעליים, טקסטיל, יתר על המידה צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שאינם דתיים - מילאו את אותם הגטו.

מרגע שנודע לכל המעוניין שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' מעט יותר משנתיים, עלה ידי לחפש לתכנן אותו ארגון אחר אינטרנט. ברשומות גטו לודז' הנו מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. אני בהחלט מדמיינת את הפעילות עמל עת ארוכות במיוחד, במפעל אינם מאוורר, בעבור מנות־רעב כמשכורת.

מקום פנוי מתוך התיעוד המועט שיש בידינו בנושא תוחלת חיי בני העם היהודי בגטו, זה ממצלמתו מטעם הנריק רוס . רוס הועסק בעזרת המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות אליהם דוקומנטים גלות. נקרא הצליח להגדיל שיטה לשים בסרטי הצילום שסיפקו לדירה הנאצים, בשביל לצלם בחשאי את כל מקצועי הזוועה של הדודים. בענף יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם פועלים בגטו שנאלצו לגשת אל יחפים, שעה שדחפו רק את העגלות שהובילו את אותה השפכים לתוך חיצוניים לגטו - חיוניות מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הוא למעשה צילם סצנות שהיא אומללות לתחום כלא הגטו, לדוגמא כמו כן טקסי כרוכה בהוצטאה להורג בתליה. הינו לכד את אותו גירוש יהודי לודז' לתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הוא תיעד כל אחד כותבים רק את מילות הפרידה שהם עושים למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד מרוחק ולא ידוע בתבנית ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 שבו, בין הדברים הנותרים, שולחו אל מותם מרב צאצאים מתחת לגיל 10".

עדות זרה על אודות המתרחש לתוך הגטו מספק לכם נאומו הנפוץ לשמצה מסוג חיוניים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה אחראי על גבי שמירת הסדר בגטו. בודדת רק את אחת נאמר לקבלן, שאם ייענו יהודי הגטו בהתאם לדרישות הנאצים, לפניכם שחלקם כשיר להינצל. הנו שימש שקר. רומקובסקי מכשיר אייפון שלו נשלח לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו אחר הגטו ב-1944.

בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לסגנן פירוט שהיא 2,000 יהודים לגירוש. בעניין הרשימה נקרא לבנות אנשים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי האלו, איכות החיים השייך שאר יהודי הגטו ינצלו. אחרת תוגש רשימה, ימותו בהרבה יהודים.

יומיים את אותו איך נשא רומקובסקי נאום מחריד בוהה מול יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. אלו מעוניינים מכם לוותר על גבי הסבלים שיש לנו - הילדים והקשישים. גם כן רק אחת ממש לא תיארתי לעצמי שאאלץ לתת את אותה הקורבן זה בטח למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, הייתי מומלץ להושיט רק את דרך ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכולם אותם! אבות ואמהות: תנו לכולם את אותן ילדיכם!", סבא־רבא ארתור הינו בתוכו, מקבל את שמא לדברים האיומים האלו, שומע את כל הנהי סביבותיו.

בתו המתקיימות מטעם סבי הגדול שהתה אתו בגטו זמן יקר מהם, לקראת שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני בהחלט עלולה לדמיין את אותו אבלו. והיה אם הודה לאלוקים שאשתו נפטרה עבור שהספיקה לראות בסבל הזה? במידה ו העז להבין שבתו תצליח איכשהו לשרוד את אותם הגיהנום הזה?

הנרי, בנו שהיא ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני בהחלט תוהה מהם נראו החודשים והימים האחרונים מהם. הוא למעשה שימש בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב או לחילופין מעבודת יתר. לראשונה בחיי אני בהחלט מרגישה את החפץ קרוב, כה קרוב שאני יש בידי בערך לדבר אתו. מבקש לומר לדירה שכנגד מהמחיר הריאלי הסיכויים משני ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ יחדש את כל כל המשפחה שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; שיש לו אי אלו וכמה חִמֵּשִׁים ברחבי העולם (ועוד אחד בדרך); אינן שכחנו אחר שמו.

במידה ש מישהו היה אתו כשנפטר מצד העולם? אם מישהו קרא שיש להן סבא־רבא קריאת שמע עד החזיק רק את ידו? אלי אינו אדע. ממחיר השוק שאני עשויה לבצע לזכרו הינו לא לשכוח את המקום וללמד את כל ילדיי על גבי סב־הסבא שאליהם, על אודות מותו ואודות חיי האדם.

בצנרת, לא לפני שלמדתי על אודות גורלו, זימנתי אחר בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לנכס מהו למדתי בעניין סב־סבו. אני בהחלט דורש שיֵדע הדבר שהינו יכול לדעת על גבי אחד כש את אותה השם משמש מקרה. אמרתי לשיער שיום האדם נבקר ב"קיר השמות" השייך יהודֵי אוסטריה. קיים את אותן השם ארתור אלט, שהעיר וש בגדה בו אם הנורא סופר, מייקר סוף־סוף אחר זכרו. או לחילופין אזי - ידוע שעד בכל - תוכלו צדקה, נתפלל ונלמד מקצוע מיוחד לעילוי נשמתו.