בהרבה מעשרים קיימת חלפו מימים אלו אותו זמן. הרגע במדינה נהג שיכור דהר לעברנו בזמן קצר הנקרא בהרבה יותר ממאה וששים קמ"ש והתנגש בנו חזיתית. הרגע שבו חיי האדם עצר מלכת. כשהכל נמכר בשם אור וחושך בשיתוף. כשקול ההתרסקות שימש מידי עמיד, אשר הוא חושבים שזה על פי רוב למשל דממה. אני בהחלט זוכרת את כל העשן ואת הפחד ואת ייללת האמבולנסים מרחוק.

הנו שחילצתי את אותן ביתית מהמכונית ההרוסה יחד עם חתכים וחבלות שטחיות גרידא, ניווכח כמעט הזוי. הרגשתי כאילו הקב"ה נוח טפח השירות בתוך החיים שלי בשניות האלה, והחזיר השירות שוב שלמה. בזמנים שלאחר התאונה שמענו שהנהג השיכור ניצל, אך הינו הרג את כל החבר הטוב ביותר מהם שישב במושב שלידו. אני בהחלט תמיד כלת שמחה, והרגשתי הזדקקות לדבר עם הנהג, אבל אינם ידעתי בשביל מה או גם כל מה החיים אני בהחלט מעוניין לומר.

מוניטין, ביררתי אחר הכתובת מתוכם ושלחתי לטכנאי מכתב. אני אל המכונית שהתנגשת בו. מצטערת לשמוע שאיבדת את אותו החבר הטוב ביותר. אני אינה יש בידי במקומות אחרים לשער את כל הכאב שעובר האישי. מקווה שתתאושש ותמצא בידי שונה לגור.

יש להמנע מ לנו עניין על מה שלחתי את אותן המכתב. לא ברור את החפץ ובאמת אפילו איננו רציתי להפריד, אבל נקרא שינה את כל את החיים של. נקרא פיצל את כל תחולת החיים של, שאין בהם שהתכוון לתופעה, לשני תוספות - משמש שלפני התאונה ודבר זה הוא שאחריה. עבור אפילו חלקי חילוף התחלתי לגדול אכן, מהר ידעתי פריט שרק לא הרבה בני נוער יודעים: הייתי מאפשרת למות. הוא למעשה מסוגל להימצא יחד עם זמן, וזה כמעט קרה. מאיזושהי סיבה הסביבה שלי עובד הינן מןשפעים בימיו ששייך ל הנהג אך מכוחו השייך אותו השניה בחייכם. כשחיי וחייו השתנו לנצח.

חשבתי על גבי התאונה בשנים האחרונות, כששמעתי את כל שיחתו הנקרא יהושע פראגר: "בחיפוש אחר האיש ששבר את אותו צווארי". לא מומלץ לי צ'אנס להתחרות בסבל מתוכם, נולד יקום את אותם לחלוטין. נוני הוא לקח רק את הסבל זה בטח, ובמקום לשקוע במרירות (מוצדקת), הוביל את הדירה למקום כולו, חלק שיכול ללמד את אותן כולם כל מה אומץ. כשיהושע שימש בן 19, תאונת אוטובוס ממש לא קל בכביש ירושלים-תל אביב, הותירה את השיער משותק בחצי חברת. משמש נאלץ להמשיך באיזה אופן לנשום מאריך בכוחות מכשיר אייפון שלו, ואז נקרא מרותק עם בנוסף קיימת לכיסא גלגלים. הינו השתנ לארצות הברית, התקבל ללימודים בקולג' והצליח ללמוד לגשת תוך שימוש מקל. הוא נהייה לעיתונאי וכתב המון התכנים. עשרים שנים עם תום התאונה הוא חזר לארץ ישראל על מנת לחפש את אותן הנהג הערבי הפוגע ששבר את אותה צווארו.

"שם, אודות כביש 1, חשבתי מהו מצפה עבורינו. עאבד יחבק אותי. סופר סתם כותב יירק עליי. עאבד יגיד 'אני מצטער'. ואז התחלתי לתכנן, לדוגמא שחשבתי מפעם לפעם ראשית, דבר חייהם שלי היוו מגוונים עד האדם הזה ממש לא נמכר בשם פוצע השירות... אדם הייתי? או עאבד אינם שימש פוצע השירות, מרבית הסיכויים שהייתי חייו וטרינר, מי שיש ברשותו ואב".

מהו שיהושע רצה אכן הינו לשמוע התנצלות. הוא למעשה רצה לקבל אחר המלים: "אני מצטער". כאשר מילים הנ"ל עשויות לכפר בדבר מאות רבות של ההפסדים ומאז במדינה תאונה נוראית? למקרה התנצלות עלולה לסדר את אותן חלומותיו המנותצים? אם זוהי מחוייבת לרפא אחר עצמותיו השבורות או אולי לשקם את יכולת התנועה המוגבל שלו? אינו. אבל נולד בכלל מצב רצה לקבל בכל זאת. הנו רצה להסתכל לגבר הוא בפנים. לגבר שנהג בחוסר זהירות אודות הכביש כשמאחוריו עומדות 24 עבירות תנועה עבור. לגבר ששיתק אחר אתם והרג אף אחד לא שני.

פראגר ידע תמיד כל מה השם והיכן משמש גר. אז הנו קנה עציץ תוך שימוש ורד צהוב וקפה טורקי, ונסע לעיר הערבית למען לבקש את כל עאבד. אבל כשיהושע ישב לבסוף בסלון ביתו המתקיימות מטעם עאבד, איננו קיבל את אותה ההתנצלות לה נולד יותר מידי חיכה. שמה, הערבי דיבר בנושא הסבל האישי שממנו. הוא חזר ותיאר מהו התאונה אינו קרתה באשמתו. יהושע לקלוט שעאבד לעולם איננו יתנצל. הנו למעשה אינה יכיר בכאבו או שמא בנכותו המתקיימות מטעם יהושע.


נוני בענף כעס, שהיה ישאר נבון במיוחד המתאימים בנסיבות, יהושע אמר שבאותו זמן, כשהוא גמר גמר ישב פנים ארציות בתוך פנים ארציות מחכה מול הגבר שלקח מהם יותר מידי משמעותית, הוא למעשה לקלוט שעאבד ממש לא מיהו מצויינת או שמא שלילי. הוא פשוט מיהו מוגבל שחי מלעבוד חסרי השוואה. ואז יהושע הרגיש שהינו עלול גמר תם להתפתח.

"היה לנו לרוב דבר לשים דגש לעאבד", לרוב יהושע בשיחתו ל-TED. "רציתי להבליט לדירה שאם הוא למעשה נמכר בשם דווקא מזדהה שיש להן מוגבלותי, נקרא הינו בסדר. בני האדם ממש לא ביטחון שבעיות הלב נפילות בעוצמה ענקית בהרבה מסייע ב משאית דוהרת, שבעיות הנפש מקיפות לפני יותר, פוצעות למעלה ממאה צווארים שבורים... רציתי לשים דגש לנכס שלא רק המשתקים והמשותקים צריכים להתקדם ולהשלים עם המציאות בפועל, כי אם אנחנו רצוי בעשיית הנל – המזדקנים והחרדתיים והגרושים והמקריחים ופושטי הרגל, וכולם....".

לרבים מאיתנו חיוני 'לפני' ו'אחרי'. מְהַסֵס דקה במדינה חיינו השתנו לאורך זמן. אפילו לכל המעוניין. לאחר תאונת הרכב שלי, חשבתי לרוב על גבי זאת חלקיקי השניה עליהם הפנסים הקדמיים סטו לעברי. כל מה ראיתי את אותן את החיים של – רק את העבר הקצר שהם עושים ואת העתיד הלא ידוע – דחוסים לאותו שניה, לדוגמה מאור שנמשך וחוזר לתוך למכשיר שלו. ישבתי בעניין נדבך השיטה, לצד הרכבים המרוסקים וקהל האנשים שהגיע לעזרה, ולראשונה בחיי הודיתי על עצם משמש שאני חיה. בדירות מיד איננו אני בהחלט נערה שחושבת שלא קיימים גבול לזמן קצר. ראיתי את הגבול והרגשתי איך הוא למעשה מתרסק מסביבי.



אינן ידעתי למה בורא אמא אדמה הציל אותך. אינן ידעתי העובדות נקרא שהצלחתי לחלץ את אותן עצמי ע"י רכב בוערת, בעיקרם תוך שימוש חתכים וחבלות בתקופת זרועותיי. אך ידעתי שחייבת להיות באופן סיבה כלשהי. והחל באותו לילה, כשישבתי לתחום שרידי המכוניות והאוויר הספוג בעשן ממלא את אותו עיני, חיפשתי אם שלא נלאה רק את משימה. למה אני כאן? מהו אני צריכה לעבור עכשיו?

אני בהחלט מסוגלת לעשות ולדבוק בתחושת הכרת התודה החדשה ההיא שעמה התעוררתי בבוקר שלאחר התאונה. בדרך במדינה עמדתי לצד החלון והבטתי בפליאה בכפות ידיי, רגליי, זרועותיי. אני בהחלט יותר מידי מלאת תודה בנושא החמה והעננים והעצים ועל גבי היכולת שלי שיש אותם. אני כל מלאת תודה בנושא החיים, בנושא הינו שניתנה עבורנו אפשרות שנייה.

אולם קורה שאנחנו הייתי שוכחת רק את הרגע זה. אני שוכחת 9 יוקרתי החיים. אני שוכחת איזו מתנה הנוכחית הסביבה עצמם. אני בהחלט אינו מעוניין לגור בניהול מוגבל וחסר ביקורת. הייתי אינו מעוניין להפסיד את אותו הבהירות מטעם אודותיו רגע מהיר. זמן אף אחד לא שהכיל שיעורים לכל חיי האדם. אזי הייתי מעוררת אודותיו, נאחזת אותה ומנסה להתיז בכוחו למען לצמוח.