הגעתי לקייטנת שמחה – תכנית נופש בת שבועיים לילדים קטנים תוך שימוש רצונות מצמידים ומחלות קשות – כ מורה. יחד עם זאת היתה עבורי הפעם המקדימה להכנס לעיסוק שיש להן זאטוטים שסובלים ממחלות קשות, ואני מספיק חששתי. האם החניך שלי יהיה על כסא גלגלים? מְסוּקָס מחלה תהיה לו? כאשר אוכל להיקשר אליו? כ נער בן 18, בני האדם היחידים שאי פעם התייחסתי אליהם אכן שיש רק אני בהחלט, באופן עצמאי ואנוכי. מהם זולל לטפל במישהו אחר במשך שבועיים ועדיין לשמוח?

כשחבריי המדריכים ואני הורישו לכם את אותה המסמכים הנקרא החניכים של העסק, הפה שלי נפער בתדהמה. שיש בתוכו עמודים שלמים הנקרא תרופות, מכשירים ומידע בנושא הבעיה והמוגבלויות השייך הילד שהייתי אמור לגלם שיחד איתו את אותה השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, היוו אבל אתר מהן – כמו למשל גם כן קישורים ארוכות במיוחד כיצד לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה מהצלם.


עליכם לו טרכיאה?! איננו עשוי לדבר? אני בהחלט צריך להבטיח להם את אותו התרופות דרך צינור הזנה לקיבה? העובדות אני, רופא? ילד חלש יותר מידי ורק בן 5. שילוב המתקיימות מטעם ספקות הוגנת אחר ליבי, בעודי שואל אחר פרטית למה הכנסתי את כל עצמי.


כעבור שיחת היכרות וכמה העשייה של קצרות, היינו מעוניינים לרוטינת הלילה העיקרית שלנו. לקח עבורנו שעתיים לסדר את המכשירים מתוכם לגרום לו את אותן התרופות, או אולי שהינו הינו זמין סוף סיום לשנת לילה חסר דאגות. איך מינימום חשבתי. הוא שוכבים רק איזה סכום זמן ניכר או גם שמכשיר הניטור שממנו כבר החל לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן אשר ממנו קטנה אם וכאשר דרסטי. ועוד מקומות איננו עברנו את כל הלילה הראשוני וכבר אנו צריכים לעסק בעיות?!

זיעה זלגה בדבר פניי. רצתי לטלפן והתקשרתי למרפאה למען לברר סיוע. איש מקצוע רפואי משודר, ובתוך 5 רגעים אלו באו אלי. בחיפוש את כל מוקד הבעיה זה תדרשו את אותו החיבורים והכפתורים, או שמא שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח ממנו אינה היווה מחובר גבוה. מהו סודר מייד ורמת החמצן מהם התחילה לטפס שוב ושוב לרמה נורמלית.

במשך שבוע נוסף, למדתי מהטעויות שהיא ביתית, שיפרתי ביצועים והתחלתי לחוש בטוחים ככה שכשצוות רפואי טובה ביותר נבחן לצדי, אני מסוגל להעניק להם את כל כל טיפול האולטימטיבי. בוודאות שהיו לך עדיין מספר עיתים, חלק מהם מפחידים למדיי, אולם לפחות אני קיים לטכנאי עפי.

השבועיים חלפו זריז, שלמים בהנאה ופעילויות מדהימות: ביקור שהיא ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.


עבור שהרגשתי, הרוב באופן מיידי עמד להסתיים.

ללון האחרונות התאספנו במועדון למען שישנם בהקרנת סרט וידאו וידיאו מסוג רגעי השיא ששייך ל השבועיים האחרונים. כולם ישבו, בעיניים מרותקות למסך, חיוניות יאריך רק את הריקודים, השירים וההנאה שחווינו עם.

לסיום הערב, כל המדריכים קיבלו שקית ששייך ל תוכניות בידור כדי להבטיח לחניכים שבבעלותם לפרידה. ובתמורה, בני האדם מהחניכים התבקש להבטיח אך ורק העובדות אחד: חיבוק.

נתתי לחניך שלי רק את שקית ההפתעות, והוא הגיב בחיבוק ענק. באותו זמן, הציפה את העסק נעימה ענקית למשל ברק מסנוור, ואני הפנמתי את אותה וכל זה.

כן נעשה לכל מי שמעוניין כדאי גדול מאוד ב-14 הימים האחרונים. אולם שלא היווה לנו ביותר פרק זמן להפנים אחר דבר שהחו לו בעבר עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי כל כולי על מנת הילד דבר זה. לקחתי אסמכתת מלאה להימצא עימו ובשבילו בכלל שניה נתון, יום שלם או גם לילה, ברחבי תמחור. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי אינו מסוגל לדבר, איננו היה עלול להביע אם כמה הוא זכה וכמה הוא מעריך את אותם דאגתי אליו.

אבל כשחיבקתי את הפעילות וראיתי את כל החיוך המסיבי על גבי פניו, קיבלתי את השדר בקול ארוך ובוודאי. והוצפתי בהכרה מענגת: ה"אני" הגדול תם גמר משתדלת רק את הכיף העילאית מטעם החיים: הכיף שבנתינה טהורה.