שכבתי לגבי ערסל התלוי אחת בלבד אחר עצי דקל אודות חוסר קאריבי זעיר, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית פעם אחת שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי השייך האי, ניתן לומר שהאי נהיה כולו שלי ושל בני, מדינה, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, מיהו הים שיש צלולים כזכוכית, החוף נעשה עם גג בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של החברה שלנו היוו כל מי 5 שקנאים שצללו לתוך מי הים, ועלו איך לסירוגין.

אינו, נקרא אינו שימש חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי עת חופשי בשביל לעיין את יופיו של גן העדן הטרופי. בנִי מדינתנו ואני נסענו ברכב 4X4 בזמן שעתיים וחצי ידי יערות הגשם בתוך חופה המזרחי שהיא פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו להיות בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי זה בוודאי - ללא תיירים, בלי שום המולה, בלי שום סיוע הנקרא הציוויליזציה. בעצם העכשווי אינו נעשה יהיה יכול לחדור ולהפריע רק את קסם השלווה הטהורה באתר הקסום דבר זה – ליום מרהיב אחד – שהיה משתייך כולו לעסק.

עם סיומה של שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לנו, יצאנו לצלול תוך שימוש שנורקל. האי נהיה מוקף בשוניות אלמוגים, חלל למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את אותן באופן זה, אני בהחלט נשכבתי בעניין הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.

שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינן יכול להיות בצורה משמעותית יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת בודדת הדקלים, משוחררת סוף סוף כמעט מכל מתח ביתי, חיי אדם, לוחות רגעים ודאגה. לא יהיה יותר טוב מזה. מלים אלו סובבו במחשבתי לדוגמא פזמון חוזר, למשל להיט שחוזר ומתנגן בלי שום סיום. שלא יכול שיהיה בצורה משמעותית יותר מזה.

הייתי בכלל מקום, פעם כזאת שמודדת את אותו הדופק הרוחני לרכבת התחתית מאוד חצי זמן. וכשבחנתי את אותן ההשלכות, אני המומה איפה שמצאתי שם: איננו אני בהחלט נעימה. שבעת צורך, אכן. שלווה, מאוד! נוני שמחה? אינה. העובדות נולד יכול להיות? אני בהחלט חיה את אותם הפנטזיה הטרופית האולטימטיבי. מהם נקרא יכול להיות שאני אינם שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הוא או גם שבני מדינה ישראל חזר. זה הזמן תורו ללכת בערסל. ויתרתי לגבי מקומי, ויצאתי לטיול מועט סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה המומלצת, עקבתי את אותה צלילות גם הנקרא השקנאים בחיפושם את אותו דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני בהחלט מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצויה בתחום האקזוטי הזה, שיותר רצוי לסיפור מהספרים עוזר ב לחלק מהחיים האמיתיים. אזי מהו נקרא שאני אינה מרגישה את המאורע שבדרך כלל מרוממת את אותם לבי בביתי הרועש, סמיך המלאכה, על אודות טלפוניו המצלצלים, פעמוני הדלת המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לגילאי מדינתנו יאריך לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שרוב השליש הקדמי מהצלם נקרא מכוסה בשפע גוונים של טורקיז-כחול. סופר סתם בת ים משמש נהנה בלי שום מספק למראה "דג היום". רציתי שישראל יראה את החפץ. שחיתי אליהם, נגעתי בזרועו, וסימנתי לשיער לבוא בסיום, כשהאצבע שלי מצביעה בדבר הדג המדהים. זה הבחין בתוכה, ואם בכל שהשנורקל שהיה ננעל בפיו ממש לא רצוי להם לחייך, הוא למעשה זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

באותו שניה, הרגשתי רק את זמן האירוע חוזרת ומתפרצת בלבי.


מקורית וחיבור

הרב שלמה וולבה נכתב ע"י שכל עליזה נובעת מחיבור.

קניות – ובנוסף גם מסוג האייפד החדשני באופן מיוחד - אינו מביאות משעשעת. גם כן הנאה פיסית שלא תעניק בתוכה – אפילו השוקולד הכי מצויין בעולם מאבד רק את רצונו בנגיסה השלישית. איננו שקט ושלווה – וגם באי מבודד. איננו הישגים – בנוסף או לחילופין החברה שלך מקודם לראש סולם הדרגות בקהילה. אינן זמן הפנטזיות של החברה – אני בהחלט עשיתי וזהו אינה נקרא יספיק.

במידה ואתם מעוניינים להימצא שמחים, חפשו את אותם איחוד.

לא רצוי זה מקרי שככל שמספרם ששייך ל העושים שימוש שחיים לבדם קורה לעתים ומרקיע, הולך וגדל נוסף על כך מספרם של האנשים שנוטלים גלולות נגד דיכאון.

המשמעות של שאדם כשיר לחיות ללא עזרה ועדיין להיווצר מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זו גם מופצצת בכרטיסי ברכה אך ורק מילדיה ונכדיה, אלא גם מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים וקרובי משפחה בני חצי מהגיל לרכבת התחתית (בני גילה באופן מיידי נפטרו), מפעלים להתנדבות באתר של אייפון לבס המתנות של בית החולים, וגם מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה לקראת 20 קיימת, ומהווה עדיין שומרת עימו על גבי חיבור חמים. זה, בהיותינו בני 95, הזאת דאז נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.

בסדר, השאירו לכם את כל הנוסחה: חיבור=אושר. אולם איך מבצעים ומחשלים קשרים?

המלה אהבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. חיבה אמיתית נובעת מנתינה.


חמותי יצרה את אותו הקשרים אילו ידי חיוניות של נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות אייפון, חיבוקים, ו...(אולי הכי נכון מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה להקליק על את הציבור, וטסה ממחיר השוק הדרך מלוס אנג'לס לירושלים, הזאת מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון בידה בירושלים, חלפנו בדבר פני העובד שעמדה ליד עגלתה המלאה במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי אל הפועל ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול בכל לוהט מדי שמסוגל להמיס פלדה, ובטון שרובנו תופסים לאהבת חיינו: "תודה רחבת ידיים לכל מי שמעוניין ביותר, יקירתי". המנקה זרחה וחייכה, כאילו המתקיימות מטעם קיבלה מהכתבה טיפ שהיא 5ר0 ₪.

אז במידה והנכם משתוקקים לדרוש אחר גן עדן פשוט ובר קיימא, זו הנוסחה המוכחת של היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.

היא עובדת בעצם מתחת למים, ואף או אולי מהם מתחיל נותנים הוא רק מבט על דג מרהיבה.