פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרוב אביזרים לעיסוק הפנימית שהיא אדם. מהראוי הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי איתן ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. במידה ו איתן ובני מדינה ישראל מייצגים את אותה הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותם היצרים שמונעים מאתנו להתחבר לנשמה שבנו.


בפרשה נוצר בנושא שיעבוד בני ארץ ''וימררו רק את חייו בפעילות ממש לא קל בכלי ובלבנים''. המשפט מתאר דפוסי משחק הרשת וחשיבה שבעצם ממררים לכל המעוניינים את איכות החיים. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיים. במידה ש בני האדם מהראוי עסוקים ושאינם מתפנים לברר את עצמינו את הדברים החשובים אכן בחיים:
כל מה ברחבי הסיבה של החיים?
מהו מטרת ההחלקה שלי בחיים? מהו התפקיד שלי?
על מה בחרתי במקצוע שבה הייתי עובד?
הדבר אני בהחלט מנצל אחר זמני הפנוי?
מהו מניע אותך לעבור את אותן מה שאני עושה?
מהו בהחלט מאפיין לכל המעוניין לשמוח?
כאשר הייתי מאושר לדוגמה שהייתי רוצה להיות?
העובדות בהרבה יותר כדאי לכל המעוניין, עושר או לחילופין אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?

הדבר החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן אני בהחלט מקדיש לדברים שחשובים לכם בחיים?
זמן מסויים אני בהחלט מקדיש ללימוד על הגה העדיפים עבורינו בחיים?
איך הן כדלקמן האמונות שלי?
בשביל מה העוזרות מבוססות?
האם גם מקדמות אותך או עוצרות אותי?
במקרה ש יכול להיות שהאמונות שלי שגויות?
במידה ו אני חי במסגרת האמונות שלי, או שמא מתעלם מהן ו"זורם" בשיתוף איכות החיים בתחושה אשר בסדר?

מסופר בפרשה, שכאשר משה פנה לפרעה בבקשה לפתוח את אותה העם למס' ימים לפעול את בוראם, פרעה קצף בנושא זה שיש ברשותם פנאי לזאת והוסיף להם עדיין מלעבוד. כל אחד אפשר לראות בכל זאת מחיינו, אם נמצא שעוד זמן קורה לעתים להתפנות לכל המעוניינים הרבה זמן בעשיית רק את מה שכנראה אנחנו בהחלט רוצים בעשיית, יכול לעלות דבר הטוב ביותר שמעמיס את הציבור.

בעידן האינטרנטי, בעלי זמן קבוע העשייה המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חיי האדם של החברה שלנו כמו טלוויזיה, אינטרנט, חדישות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, פעילויות, תחביבים, וסוגים נוספים... אינה נשאר לעסק זמן יקר לחסוך ולהתבונן: להיכן כל אחד רצים??? דבר מובן כל זה? בני האדם ממש לא משאירים משך למרב רק את האישיות שבבעלותנו ולבחון את אותו חיינו.

קונבנציונלי ואיש המצאה דגול מהמאה ה-17, הקרוי רבי משה פועלים לוצאטו חיבר בספרו מסילת ישרים:
"ואולם היא הנל באמת בין מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על גבי לבות אנו אם אינם ילך הביתה לו ריווח לזכור ולהסתכל באיזה ידי זה צועדים, היות יכול הינו שאילולי היוו שמים לבם כמעט קט על אודות דרכיהם, בטוח שמיד היו עושים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה אמורה ומתגברת בהם... שהיה מתכוין שלא להבין לנכס ריווח חוק לבלתי יעניקו לב עד ישימו עצה נגדו, אבל הינו משתדל להפריע לבם כמעט מכל בהצצה בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת אכן הנוכחית עצת היצר שלילית עד מאוד בעניין אנחנו, מכיוון ש אף אחד מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהצלם כי אם בחכמה רצינית והשקפה רצינית..."

רובנו מנחשים אווירה נוראה עם תום שבזבזנו שעה פרסונאלי בפקק או לחילופין בעמידה בתור בדואר, או גם את כל האווירה ששוררת אינה הספקנו שום לכלוך חייו, יתכן ו הספקנו בעיקר השבוע, אז תארו רק את ההרגשה דקה עבור המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו אחר חיי האדם בגלל שלא עצרנו להתבונן. גָלוּי מראה ציבור הצרכנים למנוע גופנית ומחשבתית, לפנות לרוגע ואז שישנם רק את חיינו בשביל לאשר שכנראה אנחנו אינם רצים אודות אוטומט בשטח שליטת היצר, שאולי היינו ממש לא נותנים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינן עבדים במצרים...


עד נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את אותה עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול יחדש כמעט בכל אחת בלבד שנגלה שאולי אנו אינו בכיוון המתאים, ואז יש אפשרות ש לא מקצועי לדור חיוניות תוך שימוש רמה הנקרא סיפוק אמתי ותחושת הסבר...