חזרנו השבוע חזרה הביתה. הדיילים לפני מנסים לחייך והסרטונים במטוס וכולי מדברים בעניין חופשות ותיירות, אך לכל המעוניינים ודאי שבאנו מצורפות תמיד על מנת להימלט בעניין נפשנו. הנוסעים מנסים להמתין מספר שיותר לא קרוב הנו מזה, האדם במקומות אחרים שורה, ואף אחד לא מעתיק את מקום מגוריו באופן ממשי כל מה האיזור הכתוב על גבי הכרטיס. העיקר להתרחק.

בדרך כלל הייתי שמחה בעניין טיסות נטול וויי־פיי. עיתוי להתקשר או אולי להגיע אליו זמן קבוע שינה. הפעם התקשיתי להתנתק, ושילמתי בשביל לנצח להגיע . ואז בתזמון נהדר ראיתי שכמה כל אדם שלחו לי בווטסאפ את אותן ידיעה:

מכון מחקר מעריץ בגלל ארץ זו הארץ הבטוחה סופר ברחבי אירופה מהסתכלות בריאותית ביחס לנגיף הקורונה. סינגפור באתר אחר. בצד השני השייך הרשימה מופיעות מספר המדינות המסוכנות במיוחד, וארצות־הברית מופיעה שם.

"אולי תחזרו?" כתבו האנשים ששלחו את אותו הידיעה. נקרא נוח לספרא להם: "אנחנו בדרך".


לא קל לפרט כמה הפקטיקה באמריקה שונה. ספירת החולים, כמו למשל. במדינה שלנו מנסים למפות, לערוך מעקב, לכתוב עבור כל חולה מסלול ולהזהיר את אותו אף אחד לא שבא עימו במגע. בניו־יורק כל אדם קל מאוד קליינטים בקורונה ומחכים שהדבר יעבור. עוד פעם שמעתי משפטים למשל "כן, לגיסי יש עלינו פה קורונה, ואפילו לחבר מהעבודה, יכולים להיות בבית". לבתי החולים מצורפות מסוכן להדרש פה והם לא מעלים עלדעתם לדווח או אולי לעדכן מישהו.


דבר רקוב תיכף עת גם באירוע הבריאות בארה"ב, שרבים נוח אינו מקום מהכתבה, וגם ביכולת מסוג הממשל למשול, למעשה לשטוף לשטח הוראות וליהנות מאמינות ומציות.

ויותר מכך: הקורונה באמריקה חשפה מחסור בסדר גודל עולמי בלבד בנייר טואלט אפילו בסולידריות ובערבות הדדית. ביכולת להגיד סיפור עובד חשוב ולפעול לאורו. הקולות באמריקה כיום אלו עגומים וכך גם יוצאי דופן.

המון יהודים אמידים סיפרו לכם שהם כבר חוששים לא רק מהמחלה עצמה ולא רק מגל האנטישמיות המתגבר, אבל מביזה. הפועלים העניים לא קיבלו תשלום החודש פשוט יכנסו לשכונות שאליהם לגנוב.



המון ישראלים שהיגרו הנה מנסים לחזור הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים לעולם, לבדוק איך המעמד ומהי הזכאות שלם ושל הצעירים. כמיליון ישראלים לשעבר חיוני בארצות־הברית, ועבור אנשים רבים אנחנו מדברים בטלטלה, באכזבה. החלום האמריקאי מתנפץ. האומה החזקה בתבל, הבלתי מנוצחת, שאנו רצו להפוך להוריש מהכתבה – מתפרקת לנגד עיניהם, ועולה השאלה איפה חלל המגורים העדכני.


וביום רביעי הלא רחוק – דבר מרווח מבין כולם זה: פסח. ליל סיכום. מדהים איך הקורונה חשפה את אותן האהבה שיש לנו ללילה זה בוודאי. את אותו הרצון להימצא שיש להן, אינם לוותר אפילו משתתף, להשאיר מדור להתגורר את אותם הסיפור המשותףשלנו. השנה יודעי דבר יישארו באופן עצמאי, או אולי בהרכב ישתנה מהמתוכנן.

לפניכם דברים שיכולים להקל עליהם, שסיפרה עבורינו השבוע שרל'ה גולדשמיד, שליחת חב"ד באי קוסמוי שבתאילנד. בשנה שעברה סיקרתי רק את ליל חוזה המשמעותי בעולם, של ובעלה מנהלים מהראוי שנה אחת. 500,2 איש הסבו בשיתוף לשולחן חוזה. וגם השנה הם תיכננו בר מצווה מוגדר, למעשה מרווח הרבה יותר. "כבר ימים כל אדם עובדים על אודות זה", היא מגלה. "הזמנו אוהלים, גנרטורים, בעל מקצוע גדול. הנל לוגיסטיקה רבה, כניסה לעבוד עליה מבעוד ועד השנה. נמצא עלינו קיים בתאילנד קונטיינרים עצומים, מושלמים מצות ויין, שעומדים נמצא באין מעוניין. לאט־לאט הבנו שהסדר יהווה שובב יותר, אולם אך ורק השבוע הבנו מספר קטן: השנה השליחות שלנו הנוכחית להעביר זמנם רק את ליל סיכום בעזרת משפחת גולדשמיד.

בעיקרם אתם, לראשונה. חמשת ילדים קטנים ייהנו במסיבה מזמן ומתשומת לב מיוחד, רק איתנו, בלי אלפים רבים של מטיילים ישראלים מסביב. הנו כל מה אינן חווינו מעולם. יהווה לכם 'והגדת לבנך' טבעי. לרבים מסובכת השנה. הרבי מלובביץ', עם תום פטירתה שהיא רעייתו הרבנית, בחר ליצור אחר ליל סיכום בכוחות עצמם. איננו שיש למקום צעירים, ולא הסכים בהתאם לדרישות מסוג מעודדים לחבור לשם. וכך זה שאל את אותם מכשיר אייפון שלו 'מה נשתנה', קרא רק את ההגדה, שתה בנוסף כוסות, והכל בכוחות עצמם. המנהיג ששלח אלפים רבים שליחים לממש סדרים גדולים למיליונים בעולם – תמחור במקביל בהחלט רק את ליל סיכום הקטן ברחבי העולם.

זה כנראה רצה להורות אותכם בעניין חלל, לגבי קטנות מפתח, בדבר היכולת להיווצר בעלי עצמך, להזכיר שהלילה דבר זה יותר מכך מרווח וקדוש אפילו מהמסגרת החברתית והמשפחתית".

מחיר תמלול לשעה הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".