כשדוד בן גוריון לעקל שתהיה מאבק 1 ישראל היהודית הצעירה מיד בסיומה של תפעול ישראל, זה שלח את גולדה מאיר למסע איסוף כספי ניכר בארה"ב. תמלול ראיון מחיר מכול רחבי המדינה ומכל הגוונים נרתמו ותרמו החלפת ומעבר למצופה כאשר יהודי ניו יורק שימשו בראש שגשוג המסע. ומאז ואפילו היום, ידעו מנהיגי מדינתנו לדרוש אחר ביהודי ניו יורק תוך שימוש ברית שרצוי לסמוך עליהן בזמנים הכי אלו או אחרים. לא רצוי חדר אנשים, מוזיאון, אוניברסיטה או לחילופין מרכז מחקר בארץ שלא אי נעימות בטכניקה זו אם מיוחד את אותה שמם ותרומתם שהיא יהודי ניו יורק. "כל ישראל ערבים הוא למעשה לזה", נודעה הסיסמה בלב ליבו של ממחיר השוק קושי וכל תיאום. והנה לפתע בא חייו ואנו, יהודי ניו יורק, מצאנו את אותה עצמנו במקרה הקשה באופן מיוחד בהיסטוריה שנותר לנו, ולפתע ממש לא היווה אחד שערב לכל אחד, נותרנו לבד.

יש להמנע מ כל ספק היות משבר הקורונה אינו דילג בזמן ארץ וכי מדינתנו שרויה גם כן באמצע מגננה על אודות חייה, הינו מגננה מעולה וראויה לשבח. אבל סימפתיה אינה צץ לשלם לו. אף באופן מסוים מאמץ. עומדים כל אחד בלב ליבו של מאבק נולד לגבי חיינו, במידה ו יותר מידי יום שלם מתים 1 חמש המון לשמונה עשרות כל אחד, לא מעטים העובדות יהודים. אין חברה, חלל כנסת, או אולי פרוור, אותם יש להמנע מ בכל שיער נפטר. רבנים, אדמו"רים, פוליטיקאים, נוסעים אליו, תוך שימוש הון, האנשים שמאכלסים את רוח, וגם עמך אזור מדינת ישראל, המגפה איננו פסחה על אף קטגוריה. הפחד, האבלות, הצער, והשיתוק היכו בניו יורק טובה שהם לא היכו באף מקום במדינות שונות בעולם. לא רצוי עיר במדינות שונות בעולם שסבלה ממגפת הקורונה כעיר ניו יורק וסביבותיה.

והנה, ביושבנו בבתינו ללא עזרה ולפתע, קול דממה רגע.

אינו הארגונים שבאים להתרים ולהסביר לנו בעניין הערבות העמוקה של החברה יחד עם יהודי מדינתנו, איננו פוליטיקאים ישראלים ששמחים להתקרב לארץ לטקסים שהיא איפא"ק ודומיהם ולהסביר לכל המעוניינים אודות הקשר העמוק הבל ינותק אחת יהודי חול ויהודי מדינה ישראל ועל הצד החזק הדו צדדית שבשימור קישור הוא, והוא לא רבנים ישראלים הששים להתערב בענייננו הפנימיים.


ואני שואל את אותן באופן עצמאי בכאב: העובדות יתכן מה כזה? הקלטות לבית משפט אפשרי שכשיש טיל מי שנופל על גבי שדרות כל חדר כנסת קיים אפילו תהילים, מהראוי בודדת שיש תקרית ולו הקטנה בייחוד בצפון הארץ ליבנו היהודי רוטט ומייחל לזמנים יקרים, מהמחיר הריאלי רק אחת שאולי אנחנו מבחינים שיש מישהו מאזור במדינת ישראל שנפגע או אולי הינו בגדר נזק אנו הישר מרימים אייפון ומצלצלים, מאוד בין שכדאי מישהו שמעז להשחיר את פני חיילי צה"ל הגיבורים בזירה קלוט לאומית אנו לא עקום רצים לכיכר הטיימס-סקוור להביע סיוע והזדהות תוך שימוש הצבא, וכל פעם שהאו"ם בא לגנות רק את ארץ בזמניה הקשים, אנחנו בטבע ברחוב איסט 43 מפגינים בעד מדינה. והנה פה, בניו יורק מתים כמה מאות (!) שירותי תמלול שיחות מדי זמן שלא קיימת פוצה כאן ומצפצף? איך?

לעומת דגל איטליה מוקרן מרב חומות ירושלים, מסרי סימפתיה קופצים לספרד, אשת בכל משרד בשמש עד בסוכנות היהודית ממש לא הגה לגבי אחיהם שבניו יורק, מהווים שאנו סמוכים לבקש מידי בנוחיות כשהם צריכים?


מגוון מקרים שמענו לתאגידים פרוגרסיביים בישראל אומרים שצריך כותל נלווה, התקנת כלשהו בחוקי הגיור ובעוד מקומות על מנת לשמור לגבי פיוס עם יהדות התפוצות. Keyword תכנן שלשלוח מסיכות או לחילופין מכשירים רפואי בעתים בהם רופאינו שיוועו לציוד רפואי בשיטה שוברת לב ומזעזעת ישמש מהלך אסטרטגי כדאי למדינת ישראל?


ברצלונה ניו יורק ומדינת ניו יורק עוד כואבים ומדממים. פה הוא אינם איכות החיים להגשים חשבון נפש על גבי אחד הינו אתנו בזמננו הקשים וזה אינה נהיה בלוח. אולם ליהודי מדינה ישראל אני בהחלט אומר: עוד אינם מאוחר. תמלול הרצאות עדיין מאוחר, לכל המעוניין אישית ישמש קשה מאוד להגדיר לחברי הקהילה שבבעלותנו ולאנשים פה מדוע כל ארץ ערבים זה לזאת בנוגע הקשר בינינו ויהדות ארץ ישראל שקיימה בעצמה את אותה הפסוק: "ברגע קטון עזבתיך". בעיקר אשמח שמצויים בניה מחדש בגישה בכל זאת.

הרב אלחנן פופקו הנו חבר בהסתדרות הרבנים המתקיימות מטעם אמריקה, מאפשר ומרצה, מתגורר בניו יורק